בתמונה: הצ’ק-ליסט על הכפפות של ניל ארמסטרונג, עם רשימת הפעולות אותן נדרש לבצע במסגרת משימת הנחיתה על הירח.

כשמדובר בביצוע וניהול משימות, אחד הביטויים החביבים עלי ביותר הוא: Monkey Mind. כך מכנה הבודהיזם את הנטיה של מוחנו לקפץ ממשימה למשימה, ממחשבה למחשבה, משל היה קופיף קטן ונמרץ שמקפץ מענף לענף.

כמה פעמים הרגשתם בסוף היום שהייתם עסוקים בעיקר ב‘כיבוי שריפות’ ולא ביצעתם אפילו רבע מן המטלות אותן תכננתם לבצע? האם גם לכם קורה שאתם דוחים את אותה משימה שוב ושוב, בין אם היא מקצועית או קשורה להגשמה האישית שלכם? האם קורה לכם שאתם מבטיחים לפרגן זמן-איכות קצר לעצמכם, דוגמת הליכת בוקר / אימון בחדר הכושר / צפיה בסרטון TED שנראה כל כך מעניין ואורכו רק 10 דקות, אבל זה פשוט לא מתבצע ואתם לא מגיעים לזה כבר שבועיים?

לפי גורו הפרודוקטיביות דיויד אלן, למוחנו יש נטיה להסיט את תשומת הלב למשימה הקולנית ביותר הניצבת לנגד עיניו ולדחוק הצידה את שאר המטלות החשובות, באופן שאינו אסטרטגי!

אז… זה נכון שאין לנו שליטה על ‘שריפה’ שצצה ואותה יש לכבות, או על הדינמיקה הבלתי צפויה לעתים ביום עבודה או בחיים בכלל, אבל לשמחתנו-כי-רבה נחלץ לעזרתנו הכלי הכה פשוט: צ’ק ליסט!
ברגע שיש לנו רשימת עוגנים מול העיניים, אנחנו מרגישים מחויבים לה ולפחות חלק מן המטלות יתבצע בוודאות! בין אם זו רשימה על דף (העדפה אישית שלי) או באפליקציית ניהול משימות, עצם נוכחותה ישנה את ה-state of mind שלנו.

ובעיני, מעל כל זה, עלינו לשאול את עצמנו מדי יום האם הכנסנו לצ’ק ליסט שלנו את הדברים החשובים באמת:

• האם ישבנו עם עצמנו בשקט ולו לרבע שעה, והתבוננו פנימה באמת?
• האם הקראנו סיפור לילדינו?
• האם הענקנו תשומת לב להורינו?
• האם פינקנו בסשן ליטופים את חיית המחמד שלנו?
• האם הבענו מחוות-אהבה בפני אדם אהוב?
• האם חיבקנו מישהו באמת ומהלב?
• ובעיקר, האם הראינו (ולו קצת) אהבה כלפי עצמנו?

נסו להתחיל מצ’ק ליסט, והשמיים הם הגבול! (תרתי משמע…) 😉