חשבתם פעם מדוע דווקא האריה הוא מלך החיות?
הוא לא בעל-החיים הכי חזק, הוא לא הכי חכם, הכי יפה, הכי ערמומי, הכי זריז…
אם כך, מדוע דווקא הוא מכולם?

יש שיענו בבדיחות ‘כי זוגתו היא לביאה’, ואין ספק שהלביאה כבודה במקומו מונח והיא זו שצדה את הטרף עבור הכפירים הצעירים. אך לא זו הסיבה.

הסיבה לכך שהאריה הוא מלך החיות היא שהוא סיגל לעצמו אטיטיוד של מלך.
הגישה וה“וייב” שהוא מקרין לסביבתו אינם משתמעים לִשְתי פנים, ובעודו רובץ תמיד נינוח ויציב, הוא מקפיד על מבט שליו, מרוכז ובטוח בעצמו, כמו אומר: “I know something that you don’t…”. בעודו יושב שם בשלווה, עושה רושם שהוא סיים כרגע סשן מדיטציה מרשים והוא mindful לחלוטין לעצמו ולסביבה.

ויכול להיות, שמלך החיות יכול לתת לנו שיעור או שניים במודעות עצמית.

אם נהיה באטיטיוד של מנהיגות – נוביל!
אם נהיה באטיטיוד של מצויינות – נצטיין!
אם נהיה באטיטיוד של נחישות – נגשים את חלומותינו!
ואם נהיה באטיטיוד של קצת יותר אהבה עצמית… זה יקרין על חיינו, על מימוש תשוקותינו ועל יחסינו עם העולם סביבנו.

מניחה שלחלקנו כבר יצא להיתקל בתמונה המפורסמת, בה חתול מביט בראי ורואה בו השתקפותו של אריה.
אז אולי הבוקר, רק הבוקר, כשגם אנחנו נביט בראי… נראה בעיני רוחנו רעמה ענקית ונתחיל לשאוג את החיים?