תפנית מילואים בימי קורונה: עברתי למשל”ט!

יפעת במילואים במשל"ט רפואה מלונות קורונה בפיקוד העורף
מדגמנת צ'רצ'יל במשל"ט רפואה מלונות קורונה

תפנית מילואים בימי קורונה: עברתי למשל”ט!

כשהתייצבתי שם לעת בוקר בשעה מוקדמת ובלתי הגיונית, למשמרת שהודיעו לי מראש שתהיה ארוכה כאורך הגלות, חשבתי לעצמי: “כמה אקשן כבר יכול להיות לנו במרכז השליטה של מלונות הקורונה?”
הרי הנהלים ברורים, החוזרים מחו”ל נשלחים במיידי למלונות בידוד, החולים והמבודדים ממוקמים בדיוק במקום בו הם צריכים להיות, ועולם כמנהגו נוהג!

אז זהו, שלא. ממש לא.

יש כל כך הרבה יוצאים מן הכלל בתוך הכלל. מקרי קצה בלתי אפשריים ומכמירי לב. ובעוד אנשים רבים חזרו לסוג של שגרה (אם אפשר לקרוא לה כך), חולים/מבודדים כה רבים ובני משפחותיהם רחוקים משם כרחוק מזרח ממערב.

מפקד המשל”ט נתן לנו, “החבר’ה החדשים”, הערכת מצב מיידית וסקירה כוללת ופתח בטבילת אש:

“קבלו מצב שיכול לקרות לכם באמצע הלילה –
בשישי האחרון נחת מטוס של ישראלים מניו יורק. כולם עוברים דרך הצוות שלנו שממוקם שם, ונשלחים מנתב”ג ישירות לבידוד. זה הנוהל הברור והמיידי, אין חוכמות. ואז ניגשה אחת הנוסעות והתחננה בפני הצוות בדמעות… היא הגיעה לארץ במיוחד רק כדי להפרד מאמה שנמצאת בהוספיס בערד. כמובן שארגנו לה הסעה מיוחדת ומבודדת. היא הגיעה. כמה שעות לאחר שעזבה, אמה נפטרה…”

לחלוחית בזוית העין, צמרמורת. היד עם העט קפאה והדיו הסגול נמרח על הפנקס שלי.

ואחרי זה עוד סיפור, ועוד. כל אחד יותר צובט מהשני.

כמה אנושיות נדרשת מהמילואימניקים והסדירניקים שמשרתים במשל”ט המיוחד הזה כבר 45 ימים, יומם ולילה, עשרים-וארבע-שבע! כמה common sense, חשיבה יצירתית והפעלת קשרים במיידי. עושים הכל כדי לסייע.
ועדיין לא ברור מתי כל זה יגמר.

אז בעוד אתם לוקחים שלוק מהאספרסו של הבוקר תוך שאתם מקללים כל רגע בפקקים שחזרו לאיילון, נסו להוקיר את הרגע. הוא מבורך.

לשיתוף הפוסט

כתיבת תגובה