רדיוהד בישראל – 19.7.17
והוא הכיר לי את רדיוהד.
והיינו מקשיבים ל-OK Computer ב- repeat ברכב הישן שלו בעליות לירושלים וחזרה, מתוך קלטת שמישהו מהכיתה הקליט לי. מתמכרים לקול של תום יורק, ולרוח הסתווית שרקדה עם הצלילים. בלי שום סלולארי שקוטע את הרגע. לאף אחד לא היתה אז חיה כזאת. ובלילה, כשמצדי הדרך בהקו אורות ההתנחלויות והכפרים הערביים, גם הלב שלי קצת בהק. ילדה בת 17 שמאוהבת בחייל קרבי ושבוז.
וכשהוא היה נכנס לחדר, שם על פליי וזורק את המדים, והייתי מסניפה את הריח הזה שהצטבר שלושה שבועות שהוא סגר, ריח של צבא, וגריז, ופלנלית, וזיעה ודמעות… הכל היה נשכח.
אז כן, כשתום יורק שר את Creep, חייכתי ואולי הזלתי דמעה. הו וול, אולי שתיים. אז מה אם הוא לא מתוך OK Computer…
וב-Karma Police האלמותי, חמישים אלף איש על הדשא ותום יורק אחד על הבמה שרו בקולי קולות את:
“This is what you’ll get / When you mess with us”
(ואני לא רוצה להזכיר את חרם ה- BDS. אבל הנה הזכרתי).
זה לא שלום, רדיוהד, אלא להתראות. הייתם אלופים. תודה על השירים, התווים ועל כל מה שביניהם.
