אז… השגרה הקודמת והכה מוכרת השתנתה עבור כולנו, ואצלי התווספה לה שגרת-חירום על מדים. כך פתאום, באמצע החיים. לצאת בבוקר אל האויר הקריר, אל הדממה, אל הרחובות הכמעט ריקים מאדם בעוד כולם ספונים בבתיהם, זו בהחלט חוויה, איך לומר… שונה.

אם מישהו היה מספר לי לפני 4 חודשים שזה מה שאעשה בימים אלו, בעוד עולם שלם (ליטרלי) מבוצר בביתו, הייתי אומרת שזה תסריט מצוין לסרט מדע בדיוני. והנה, המציאות מוכיחה כהרגלה שהיא עולה על כל דמיון.

אז בחרתי לשתף אתכם במשפט בו נתקלתי באחד החדרים אצלנו, שמשקף בעיני כל כך טוב את רוח התקופה:

“מנסיוני בשדה הקרב למדתי שלתכניות אין ערך, אך לתכנון אין תחליף”

(דווייט הייזנהאואר, על הפלישה לנורמנדי).

כמה שזה נכון! אנחנו מתכננים תכניות חודש קדימה, חודשיים, שנה ולפעמים שנים, אבל אז יכול להגיע גורם קטן ונעלם, והכל משתנה. מתבטל. נדחה. והתחושה היא שהשליטה כבר לא בידינו…

האמנם??

כאן נחלץ לעזרתנו התכנון! כי מי ש”בישל” בערב תקופת הקורונה, יאכל במהלכה ואפילו עד סופה! 

קבלת ההחלטות המיידיות לקראת העתיד לבוא, היכולת להסתכל לטווח רחוק ולבצע פעולות כדי לייעל עד כמה שניתן את המצב, ההיערכות לכל תרחיש אפשרי. זהו התכנון. ההתכנסות המיידית עכשיו והחשיבה של: “מה עכשיו?” ו”מה הלאה?”, יכולה בעיני לחולל פלאים בעתידנו שאחרי הקורונה!

מאחלת בריאות שלמה לכולם, ושנהיה אחרי כל זה בקרוב מאוד!