תפנית מילואים בימי קורונה: עברתי למשל”ט! כשהתייצבתי שם לעת בוקר בשעה מוקדמת ובלתי הגיונית, למשמרת שהודיעו לי מראש שתהיה ארוכה כאורך הגלות, חשבתי לעצמי: “כמה אקשן כבר יכול להיות
יום העצמאות שלי 🇮🇱 💙 דגל ישראל – צ’ק צבע חאקי – צ’ק אופטימיות בלב – צ’ק מארש צה”ל שמתנגן בראשי – צ’ק מוקירה את כל צוותי הרפואה שעושים
נכתב ב- 1/4/20 מילואים בצל קורונה – והפעם: חדשות טובות! קפה! אמיתי! ☕ אז אחרי השרב של אתמול, ולפני השרב של מחר, הבוקר היה קר. לרגעים, היה ממש קר.
את הטקסט הבא כתבתי כשחזרתי מטיול בלונדון באוקטובר 2017. אני כל כך אוהבת את העיר הזו, ומתגעגעת אליה עכשיו יותר תמיד. את הטקסט חתמתי אז ב- C ya later,
(נכתב בינואר 2016) “לתלות” היתה משאת נפשנו. כל מי שראה את המילה הזו בכתב ידה של תרצה על גבי שיעורי הבית נמלא גאווה. את הקופי טסט הבלתי-נגמר לקורס כתבתי
חשבתם פעם מדוע דווקא האריה הוא מלך החיות? הוא לא בעל-החיים הכי חזק, הוא לא הכי חכם, הכי יפה, הכי ערמומי, הכי זריז… אם כך, מדוע דווקא הוא מכולם?
שמי יפעת כהן ואני שמחה שאתם פה! זה מרגש על גבול האקסטטי!
אני כותבת את הבלוג הזה כדי לממש תשוקה. תשוקה בוערת למילה הכתובה. מאז ומתמיד אהבתי להתבונן, להיות ולחוות את הרגע, ולכן כותבת בעיקר על החוויה המטורפת הזו שנקראת חיים. כולנו אמנם חווים אותה איש-איש בדרכו, אבל כולנו חולקים תשוקות, רגשות ומאוויים. כולנו יודעים מהם אושר, כאב, אהבה, פחד, התרגשות, כמיהה, צחוק ודמעה. וכמו כולנו, לפעמים אני צוחקת ולפעמים בוכה. לפעמים בוחקת ולפעמים צוכה…
