אירוסמית’ בישראל – 17.5.17 חורף 2003, תקופת הכריסמס באוויר. אני חוזרת בחצות מה-Mall. נוסעת לאטי בכבישים הצרים של Norwell, פרבר פיצפון בתוך יער עבות באזור בוסטון, ובו גרתי באותה
יצחק קלפטר מתארח אצל ברי סחרוף בהיכל התרבות בת”א – 25.11.18 ואז עלה יצחק קלפטר. גם הפרצוף של ברי העיד שהוא לא מאמין שזה קורה. היכל התרבות, המלא עד
רדיוהד בישראל – 19.7.17 והוא הכיר לי את רדיוהד. והיינו מקשיבים ל-OK Computer ב- repeat ברכב הישן שלו בעליות לירושלים וחזרה, מתוך קלטת שמישהו מהכיתה הקליט לי. מתמכרים לקול
ניק קייב בישראל – 20.11.17 לא היה לי מושג איזה פרפורמר ניק קייב. שלמות. טירוף. מעולם לא ראיתי אמן שמפלרטט כל כך עם הקהל, עושה בו כרצונו ומתערבב בו
גאנז אנד רוזס בישראל – 15.7.17 היה מטורף. מדהים. מרגש. מהשורה השלישית בגולדן רינג, שני מטרים מאקסל וסלאש בשיא החום והלחות וללא חמצן (ועל סף עילפון) אין ספק שחזיתי
זה. אחד. השירים. היפים. והמלטפים. שנכתבו. ever ! (המלצה: להאזין באוזניות, קרוב-קרוב לאוזן, להתמכר לקול הצלול והמשכר של ג’וני מיטשל, להקשיב טוב-טוב לליריקס, ולדמיין שאתם באמצע פסטיבל בוודסטוק, מוקפים
שמי יפעת כהן ואני שמחה שאתם פה! זה מרגש על גבול האקסטטי!
אני כותבת את הבלוג הזה כדי לממש תשוקה. תשוקה בוערת למילה הכתובה. מאז ומתמיד אהבתי להתבונן, להיות ולחוות את הרגע, ולכן כותבת בעיקר על החוויה המטורפת הזו שנקראת חיים. כולנו אמנם חווים אותה איש-איש בדרכו, אבל כולנו חולקים תשוקות, רגשות ומאוויים. כולנו יודעים מהם אושר, כאב, אהבה, פחד, התרגשות, כמיהה, צחוק ודמעה. וכמו כולנו, לפעמים אני צוחקת ולפעמים בוכה. לפעמים בוחקת ולפעמים צוכה…
